הלוואות חוץ בנקאיות

מתן הלוואות על ידי חברות ואנשים פרטיים, הינו עיסוק חוקי לחלוטין. שוק הלוואות זה פועל במקביל לגופים הבנקאיים, ואף ביתר שאת בשנים האחרונות, עם כניסתן של חברות האשראי והביטוח לתחום.

לרוב, שוק ההלוואות החוץ בנקאיות מכונה במינוח השלילי "שוק אפור". הגדרה זו באה לעולם בשל מתן הלוואות על ידי גורמים עבריינים, המנצלים את כוחם אל מול הלווה. על מנת להגן על אותה אוכלוסיה הפונה לקבלת הלוואות חוץ בנקאיות, מגורמים שאינם פיננסיים במהותם, נחקק החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 (להלן: "החוק"). מטרת החוק היא לקבוע תנאים נוקשים המסדירים את ההתקשרות בין הצדדים, וכפועל יוצא מכך, מפחיתים את הסיכון לניצול על ידי המלווה.

עם זאת, טרם הוקם בישראל גוף מפקח שמטרתו להילחם בתופעת הניצול והעושק של הלווים. בהעדר גוף מפקח, על הצד הטוען לאי עמידת ההסכם בתנאי החוק לפנות לערכאות המשפטיות. בפועל, מרבית התיקים בהם דנים בחוק, הינם תיקים בהם הוגשה התנגדות בתיק ההוצאה לפועל שנפתח לצורך מימוש השיק/השטר ו/או בטוחה אחרת שנמסרה למלווה לצורך פירעון ההלוואה. במסגרת אותה תובענה על בית המשפט להכריע האם ההלוואה עומדת בתנאי החוק והאם לאו.

המלווה על פי הגדרת החוק הינו כל גוף או אדם שאינו תאגיד בנקאי או חברת בת של תאגיד בנקאי. דהיינו, גם חברות אשראי וחברות ביטוח הינם בגדר מלווה הכפוף להוראות החוק. מנגד, הלווה על פי הגדרת החוק הינו כל אדם או גוף, למעט תאגיד.

הדרישות הקבועות בחוק מסדירות את ההתקשרות בין הצדדים ואופן עריכת הסכם ההלוואה ותנאיו. כך למשל, על המלווה העוסק במתן הלוואות כדרך עיסוק, לציין בהסכם את סכום ההלוואה, הסכום שקיבל הלווה בפועל, שיעור הריבית ו/או ההצמדה, הסקנציות שרשאי הוא לנקוט במידה וההלוואה לא נפרעה וכיוצ"ב.

את ההסכם יש לערוך בכתב ולאפשר ללווה לעיין בו ולקבל העתק חתום לאחר מכן. התנאים המסדירים את אופן עריכת ההסכם חלים רק על מלווה העוסק במתן הלוואות כדרך עיסוק ולא על מלווה שאינו עוסק בתחום.

הפרת חובת הגילוי של תנאי ההסכם, עלולה להוביל למסקנה כי המלווה ניהל משא ומתן בחוסר תום לב ו/או תוך הטעיית הלווה. מדובר בטענות הגנה טובות ללווה הטוען לניצול אי ידיעתו ולניסיון לעושק מצד המלווה. חשוב להדגיש כי בכל מקרה הסכם ההלוואה כפוף להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, וניתן לטעון לאי קיום הוראותיו. במקרה כזה, בית המשפט נדרש לבדוק את תנאי ההסכם בהתאם לאמור בחוק החוזים, ובאופן פרטני על פי הקריטריונים הקבועים בחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

על מנת למנוע מהמלווה לקבוע בהסכם תוספות ו/או שיעורי ריבית מופרזים, נקבע בחוק כי שיעור התוספת לסכום ההלוואה, הינו פי שניים ורבע מהשיעור שיפורסם מדי חודש על ידי בנק ישראל. פירוט לגבי שיעור העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא צמוד המפורסם על ידי בנק ישראל, ניתן למצוא בלינק הבא: http://www.boi.org.il/he/BankingSupervision/Data/Pages/AverageUnindexe.aspx.

לדוגמא: על פי נתוני בנק ישראל העלות הכוללת הממוצעת לאשראי לא-צמוד בחודש ינואר 2010 הוא 4.68%. במקרה כזה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי לא תעלה על 10.53% (4.68 X 2.25).

הגבלה משמעותית נוספת הינה לגבי שיעור גובה ריבית הפיגורים המתווספת לחוב. השיעור השנתי המכסימלי של ריבית הפיגורים הינו חמישית (20%) משיעור התוספות ו/או שיעורי הריבית עליהם מבוסס ההסכם.

לדוגמא: שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה על 2.106% בהתאם לשיעור העלות הממשית של האשראי מהדוגמא הקודמת.

חשוב להדגיש כי הגבלת שיעורי העלות הממשית של האשראי וריבית הפיגורים מוגבלת להלוואות שאינן עולות על סך של 1,000,000 ₪ (סעיף 15(ב) לחוק).

גם במקרה ובו ההלוואה לא נפרעה קיימות הגבלות על המלווה באשר לאופן מימוש הסנקציות הקבועות בהסכם. כך למשל, במידה והמלווה מעונין להקדים את מועד הפירעון של יתרת ההלוואה, בשל אי תשלום, עליו לשלוח התראה ללווה כי עליו לשלם את התשלומים שבפיגור תוך תקופה של 14 ימים ממועד משלוח הדרישה. במכתב ההתראה יש לפרט את הסכום של כל תשלום שבפיגור, את סכום ריבית הפיגורים שנצברה, וכל סכום אחר מיתרת ההלוואה שיוקדם מועד פירעונו. מלווה לא יהיה זכאי להקדים את מועד פירעון ההלוואה רק בשל שעבר המועד לתשלום של שיעור אחד מסכומי ההלוואה. אלא, עליו להראות כי קיימת אי עמידה משמעותית בהחזרי ההלוואה המקימה עילה להקדמת הפירעון.

על אף שלבתי המשפט יש את הסמכות להורות על ביטול ההסכם, שימוש בסמכות זו אינו מבוצע לעיתים קרובות. לבית המשפט יש סמכות להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המרביים המותרים או לקבוע שיעור נמוך יותר (סעיף 9(ב) לחוק). ההגנה כאמור ניתנת גם במסגרת הליכי הוצאה לפועל. לרשם ההוצאה לפועל הסמכות להעביר את התיק לדיון בבית המשפט במידה והוא סבור כי הסכם אינו עומד בתנאי החוק. מעבר לכך, רשאי רשם ההוצאה לפועל לשנות את תנאי ההסכם בהתאם להסכמת הצדדים על מנת להתאימו לדרישות החוק.

חשוב להדגיש כי דרישות החוק חלות גם במקרה בו מוגשת בקשה לביצוע שטר/שיק. במקרה כזה, יהיו זכויות האוחז בשיק/שטר כפופות להוראות החוק כאילו היה מלווה, אלא אם כן, הוא הוכיח כי הוא אוחז בהם בתום לב בעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השיק/שטר בחוזה הלוואה (מקרה זה מתאים למצב בו האוחז קיבל את השיק בדרך של הסבה).

גם במקרה של ערבות קיימות לערב טענות הגנה. בהתאם לאמור בסעיף 12 לחוק, כל טענה העומדת לזכות הלווה תעמוד גם לטובת הערב. הוראה מקבילה לכך ניתן אף למצוא בסעיף 7 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967.

 מאמר זה אינו בבחינת חוות דעת משפטית ואינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.

 

סגור לתגובות.